ר' , רס"ר מחנה פיקד עד לאותו יום על שניים שלושה חיילים בזמן היותו בשרות קבע ובמילואים ,במלחמת המפרץ הראשונה היה מופקד על בסיס צבאי ענק בו שרתו מאות חיילים , והיה צריך לעבוד מסביב לשעון על מנת לענות לדרישותיהם של כל החיילים שסבבו.

ניסיונו הלא ארוך של ר' בפיקוד על בסיס מאוד גדול ,   נגמר באסון והוא הובהל לבית החולים כשהוא סובל מאוטם חסר בשריר הלב. קצין התגמולים דחה את תביעתו מחמת העובדה כי ר' היה בעל גורמי סיכון לחלות במחלת לב הוא סבל מועדף שומנים בדם , וכן נהג לעשן מספר סיגריות ביום .

קצין התגמולים באומנותו כי רבה היא , התעלם ממה שקדם להופעת האוטם והוא המאמץ החריג אותו נדרש ר' לבצע , עובר להופעת האוטם. ר' פנה לשרותיו של עורך דין והוכר בסופו של יום כמי שסובל מאוטם בשריר הלב.

החמרת מצב

ר' לאחר שנים רבות פנה אלי ואמר לי כי הוא עבר עוד שני אוטמים בליבו , כי עבר ניתוח מעקפים , וכי כעת הותקן בליבו קוצב לב מסוג דפיברילטור והוא מבקש כי הוא יוכר על ידי קצין התגמולים עקב מצב ליבו שהוחמר לשיטתו .

משפנה אלי ר' הודעתי לו כי אין בדעתי לייצגו משום שהוא מוכר אך ורק על האוטם הבסיסי אשר התרחש בליבו בשנות ה90 , והיות והוא סובל ממחלה מסוג, טרשת כלי דם עליה הוא לא מוכר  והיות ומחלת טרשת כלי הדם התקדמה , דבר שהביא עליו את יתר האוטמים מהם הוא סבל , הרי שלא ניתן להגישו להחמרת מצב בגין האוטמים החדשים מהם הוא סובל.

האיש טען להגנתו כי יש בידו חוות דעת רפואית אך עיון בחוות דעת אשר הייתה בידו ואשר אותה השיג בתמורה לממון רב , לא היה בה כדי להושיע אותו היות וחוות דע המומחה הייתה מוטעית הן לעניין האוטמים החדשים אשר נוצרו בליבו ,והן לעניין קוצב הלב מסוג דפיברילטור אשר הותקן בליבו.

הכלל במחלת לב כלילית הוא כי מקום בו קיימת החמרה אצל מי שעבר אותם בשריר הלב , החמרת המצב צריכה להיות משויכת אך ורק לאותו כלי ספציפי בגינו הוכר התובע על ידי קצין התגמולים , וכי יתר האוטמים לא קשורים לאוטם ההיסטורי בגינו הוכר התובע שנים רבות לפני שביקש להגיש החמרת מצב , ובטח ובטח שלא לעובדה כי בליבו של התובע הותקן עשרים שנה לאחר האוטם הראשון קוצב לב , שכן קוצב לב מותקן בדרך כלל או בגין חסמיה שנקראת AV BLOOK   , או בגין הפרעות קצב קטלניות מהם סובל התובע.